| סדר ספרי התרי עשר לא מובא במלואו בתלמוד אבל ההנחה היא שכבר אז סודרו לפי סדר | בקריאת פסוקים בהם מופיע השם יהוה נהוג להחליפו בכינוי אדונָי, המשמש ככינוי לאל גם בפסוקים, לעיתים יחד עם יהוה , , ולעיתים כשלעצמו , , |
|---|---|
| מכיוון שאסור להוסיף אותיות לכתבי הקודש, החלו סופרים להכניס סימנים מעל ומתחת לאותיות כדי להבהיר מהי צורת הקריאה הנכונה ולהקלת לימוד הקריאה | שמו של התרגום קשור למסורת על תולדות כתיבתו בידי שבעים זקנים |
עם זאת, ב, ברשימת מקומות ב על קיר מקדש מצרי ב של היום מימי , נזכרת קבוצה של "" הנקראת " יהוה" או "שסו יהו".
4| על פי , ספרי המקרא נכתבו בידי ארבעה או חמישה מקורות שונים | |
|---|---|
| מסורות הקריאה בתורה כפי שהן מוכרות לנו שונות זו מזו במימוש ה של העיצורים וה, וכולן מראות שוני משמעותי ממסורת הקריאה המתועדת באמצעות הניקוד הטברני אף כי התקבל בסופו של דבר בשפה הכתובה | הדקדקנות בהעתקת התנ"ך בכלל וה בפרט, הועילה לצמצום מספר השיבושים שחלו במשך השנים, עד כדי כך שבספרי התורה נמצאים רק שנים עשר הבדלים בין הגרסה המערבית של ארצות לבין הגרסה של יהודי תימן, כאשר אף אחד מהבדלים אלו אינו משנה את משמעות הכתוב |
לפי האמונה היהודית שתי הנהגות אלה מתקיימים יחד בהרמוניה, כאשר הנהגת הייחוד מנהיגה, מאפשרת ומנתבת את הנהגת המשפט.
| במקומו נהוג להשתמש בכתיב חסר ניקוד | כאמור לעיל, לשמות יש משמעות לימודית, ובצורה הזו הם מעלים את לומדם לרמה גבוהה |
|---|---|
| בעל פירש שהמושג "הוגה" הוא מלשון ליעוג וצחוק | באחדים מספרי המקרא מופיעה כותרת המייחסת את החיבור למחבר מסוים, אולם רבים מחוקרי המקרא סבורים כי כותרות אלו, בחלק מהמקרים, נוספו בעריכה הסופית והם אינם מקוריים לחיבור, ובחלק מהמקרים מלכתחילה נועדו לטעת בקורא רושם מוטעה באשר למחבר היצירה למשל ספר קהלת |
בערך ב פיתחו את שעליו מתבסס ; כשניקדו את המקרא פעלו לפי הגייה זו, ועל־כן ניקדו את השם "יהוה", כאשר בא לבדו, כ יְהֹוָה, לפי ניקוד המילה "אֲדֹנָי" כשה שתחת האל"ף מומר ב תחת האות יו"ד ; לעומת זאת, בסמיכות לשם "אדוני" ניקדוהו יֱהֹוִה, כדי לציין שהגייתו היא "אֱלֹהִים".