פרק ק תהילים. תהילים פרק ק

ראה בגמ' בשבת ק"ו ע"ב וברמב"ם הל' שבת פ"י הל' כ"ד ובתוס' שבת ק"ז ע"א ד"ה "שלא" ובר"ן ל"ח ע"ב ד"ה "והצדן" ובריטב"א שם ד"ה "והצדן" , ובשו"ע שכתב סי' שט"ז סעי' א' "כל שבמינו נצוד ח יְהוִה אֲדֹנָי, עֹז יְשׁוּעָתִי; סַכֹּתָה לְרֹאשִׁי, בְּיוֹם נָשֶׁק
יב אַל-יְהִי-לוֹ, מֹשֵׁךְ חָסֶד; וְאַל-יְהִי חוֹנֵן, לִיתוֹמָיו פסק הרמב"ם הלכות שבת פרק י"א הלכה ד' : "חיה ורמש שהן נושכין וממיתין ודאי, כגון: זבוב שבמצרים וצרעה שבנינוה ועקרב שבהדיב ונחש שבארץ ישראל וכלב שוטה בכל מקום — מותר להרגן בשבת כשיראו"

תהילים פרק ק

והמחמיר שלא לסלקו — תבוא עליו ברכה.

תהילים
ולכן, מותר לסגור חלון בחדר שיש בו זבובים, וכן מותר לסגור דלת של ארון גדול ולכסות קופסה גדולה שיש בה זבובים כשאינו מתכוון לצודם בכך
תהילים פרק קל
וכו' עכבר הוא דבר שבמינו ניצוד דיש מין עכברים שמשתמשין בעורן
תהילים פרק
בקצת קהילות אשכנז, נוהגים לומר מזמור זה יחד עם "ברכי נפשי" ושאר מזמורי שיר המעלות אחרי מנחה בשבת בשבתות החורף, כלומר משבת בראשית עד ולא עד בכלל שבת הגדול
הני — עבידי לרבויי, הני — לא עבידי לרבויי וביאר כה"ח שם ס"ק צ"ג : "דיש פקוח נפש בהראותן בלבד, ולפיכך שרי אפילו למאן דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב
אבל כפי הנראה דיש להקל יותר בפשפש מפרעוש בענין הנטילה, ואפילו על בגדו מבחוץ — שרי ליטלו אם אינו יכול להפילו כלאחר יד, משום דעקיצתו מצערת הרבה יותר מפרעוש, וגם מתחבא בבגדים ועוקץ אם אין מסירין אותו כידוע ואין להקשות מביצה ל"ו, והובא לקמן בסעי' ד', עי"ש בבה"ל, דאם הניח חור גדול — מותר ואפילו במתכוין, שם שאני שהדבורים היו שם מכבר, וכיון דגם עתה הם יכולים לצאת — לא עשה כלום, משא"כ הכא דמקודם היו בחוץ והוא הכניסן בידים לפנים, וכעין צידה הוא

תהילים פרק קד

ולא חשיב כניצוד ועומד וע"כ חייב הצודה אותו, דזה אינו, דחגבים בשעת הטל יוכיח דפסק הברייתא דפטור הצודן אז, משום שעיניהם מתעוורות וחשיבי כניצודין אף שממילא יסתלק מעליהם העורון, גם באליה רבא משמע שסובר כמו שכתבתי דאם אינו יכול לזוז ממקומו מחמת עייפות — לכ"ע פטור.

25
תהלים פרק ק
ולכן, אדם שקיבל מחבר הגר במקום רחוק בעל חיים שאינו נשמט מיד בעליו, על מנת לשמרו בשבת — צריך להיזהר לא להכניסו למקום שבו הוא ניצוד ועומד ולא לסגרו שם
תהילים
אלא שראיתי להתוס' במסכת מנחות ס"ד ע"א בדיבור המתחיל להעלות דגים והעלה דגים ותינוק, לא דמי להא דאמרינן הואיל ואי מקלעי לי' אורחים
תהילים פרק קד
ובגמ' שם ק"ז ע"ב : "הא הורגן חייב
וראה עוד בבא"ח ש"ש פרשת וארא סעי' ז' , משנ"ב סי' שט"ז ס"ק י"ח , כה"ח שם, ס"ק ל' והעולם נוהגין להקל, ויש להחמיר עכ"פ לעשותו ע"י עכו"ם כשהארגז רחב"
רב מרי אמר: הני — עבידי לרבויי, והני — לא עבידי לרבויי יב אִישׁ לָשׁוֹן, בַּל-יִכּוֹן בָּאָרֶץ: אִישׁ-חָמָס רָע--יְצוּדֶנּוּ, לְמַדְחֵפֹת

תהילים פרק נב

כתב הרמב"ם הלכות שבת פ"י הי"ט : "הצד דבר שדרך מינו לצוד אותן — חייב, כגון: חיה ועופות ודגים, והוא שיצוד אותן למקום שאינו מחוסר צידה".

מנוקד
וראה משנ"ב סי' שט"ז ס"ק ל"ז , כה"ח שם ס"ק ע"ד
פרק צ'
ומכל מקום כיום שאין דרך לצוד דבורים, גם לדעת הב"י הוי דבר שאין במינו ניצוד ואיסורו מדרבנן
תהילים
ראה כה"ח שם ס"ק צ"ט ומשנ"ב שם ס"ק מ"ו