מבזבזים הון על קפה ובורקס, ומבלבלים לנו במוח כל שנתיים עם איזה "משפט קסמים" — האחר הוא אני, למידה משמעותית, חיזוק ערכי מורשת… יאללה… תעזבו אותנו באימאשלכם, יש כאן ילדים שצריכים ללמוד ללמוד!!! עצוב, משעשע, לא הכל רלוונטי | אנחנו חייבים להפוך את כל חומרי הלמידה למבדקים בצורה היעילה ביותר על מנת שהלומדים יוכלו לעבור אותם ומיד לאחר מכן לשכוח את כל מה שהיה במבדק, תוך ידיעה שלעולם לא יצטרכו את הידע הזה שוב |
---|---|
דעה דומה מביע לואיס קרול "לוגיקה סימבולית": "אני טוען שכל מחבר של ספר רשאי בהחלט ליחס כל מובן שהוא רוצה לכל מילה או פסוק שהוא מתכוון להשתמש בהם | בימינו משמש השם הזה לשני מינים במשפחת הצאן: צְפִיר הָאַלְפִּים chamois וצְפִיר הַהִימָלָאִים goral |
לא "חומר" ולא שטויות במיץ אלא פשוט לתת לו כלים שיילכו איתו כל חייו קדימה — כלי למידה פשוטים | לפני יומיים קראתי הורוביץ בו הוא מצטט מאמרון של רוג'ר שאנק |
---|---|
בדרך כלל מדובר בכמויות אדירות של טקסט | שם הצאצא סְיָח עולה בלשון חכמים ושָם הוא גם צאצא החמור , וממנו נגזרה צורת הנקבה סְיָחָה המוכרת מלשון חכמים המאוחרת |
עלינו ללמד את הילדים לשאול שאלות, להסיק מסקנות, לטעון טענה ולבסס אותה ולא לכתוב "חחחחחחחחחח…" ולחשוב שזה מבטא משהו, ללמד אותם שגוגל והויקיפדיה אינם חזות הכל, ללמד אותם לברור את הבר מתוך המוץ ומה שאני רואה היום בכאב גדול בהרבה מאד בתי ספר אני מורה מורים — הוא את המורים הנאנקים תחת עול משרד החינוך וקישקושיו, מנהלים הנדרשים ל"הישגים" והמורים, מורי דור המדבר הבאים מהעולם הלינארי בשערי טכנולוגיית ה — IT — מנסים בכל כוחם להבין מה קרה ואיך לתפקד במציאות החדשה… באין מענה.
כשרוצים ליצור שם ייחודי ננקטות לשם כך צורות הקטנה מגוונות, אחדות מהן נוצרו בספרי ילדים: כְּלַבְלַב, חֲתַלְתּוּל, חֲזַרְזִיר חברו של פו הדוב , שַׁעֲלוּל למשל בסיפורו של ביאליק "התרנגולים והשועל" לצד "בן־שועל נער" , דובון, פילון או פילפילון ועוד ועוד | נוטים להבחין בין מילות תמנית למילות תבנית |
---|---|
במקורות במילה עיזים כלולים זכרים ונקבות, לדוגמה: "שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם, מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ" שמות יב, ה ; "חגיגה היתה באה מן הבקר ומן הצאן ומן הכבשים ומן העזים ומן הזכרים ומן הנקיבות" משנה פסחים ו, ד | דוגמה לכך היא המילה "גליל" המייצגת וגם |