| מוספת על מעשה זה מסורת ארצישראלית שהביא עמו רב דימי לבבל חגיגה, שם : כי אתא רב דימי אמר, אמרי במערבא: רבי מאיר אכל תחלא ושדא שיחלא לברא | כאן טמון המסר של כתובים אלה: אך דור מאוחר מבני בניהם של יעקב יתן על לבו וישאל עצמו: מי שרק צל צלו של מסורת אבותיו ובבואה דבבואה של דמות דיוקן האבות נצנצה לנגד עיניו בשעות ספורות של "תלמוד תורה" בילדותו - והוא שרוי בין נוכרים ובקרב תרבותם - האמנם גם יינצל? בדיקה של ששת הגיליונות הקשורים לסיפור העקדה מגלה כמה תופעות חדשות שטרם ראינו בשלושת העיונים |
|---|---|
| ביטוי חריף יותר לגישה זו מצוייה ב"שמונה פרקים" - הקדמת הרמב"ם למסכת אבות: ודע כי הדברים אשר אומר אותם באלו הפרקים, ובמה שיבוא מן הפירוש, אינם עניינים שחידשתים אני בעצמי, ולא פירושים שבדיתים, אלא הם עניינים מלוקטים מדברי החכמים, במדרשות ובתלמוד וזולתו מחיבוריהם, ומדברי הפילוסופים גם כן, הקדומים והחדשים, ומחיבורי הרבה בני אדם | והלוא המקורות הפרשניים שנחמה מביאה אינם מטילים ספק בטקסט הנתון, בעצם הניסיון או בזכותו של האל לדרוש זאת מאברהם |
יש כאן דיוק בהבנת השינוי שחל בניסוח הקונטקסט שבתורה, והוא הניסוח של עתיד מהופך המשתנה לפתע והופך לעבר שצורתו רגילה.
26| אינני זוכרת למה לא הבאתי אז - בשעתו - את תנחומא, ואם היתה לי כוונה או שפשוט לא עיינתי | יש דמויות ראשיות כגון יוסף ויעקב, ראובן ויהודה, אשת פוטיפר ופרעה, ודמויות משנה כמו "האיש", חרטומי פרעה ושריו, שמעון ובנימין ושאר האחים |
|---|---|
| לפי המקובל, חלה תפנית חדה בעניין זה עם עלייתה של תנועת ההשכלה על במת ההיסטוריה היהודית | בעיניה של נחמה התלמיד המתמודד עם הגיליון מחויב יותר ל"לימוד תורה" |
נחמה חותמת את העיון בהצביעה על המסגרת הספרותית של השיחה, המתוחמת במשפט "וילכו שניהם יחדיו" פסוקים ו, ח והמתפרשת כ"הליכה בלב אחד".
19